ים המלח 

כתוב במלח

ים המלח הוא המקום היחיד בעולם שבורך בארבעת האלמנטים היסודיים של החיים: האש, הרוח, האדמה והמים.

מאז שחר ההיסטוריה היה האזור מקום מקלט ומפלט למלכים ומורדים, ליזמים והוגים.

תקופה זו, בין הכריסטמס, ראש השנה וחג הטבילה (האפיפניה) המתקיים ב-18.1, היא הזמן לבחון מעט את ההיסטוריה  המרתקת שרשם האדם במלח:

בתקופת המקרא - אברהם נלחם כאן במלכי הכיכר. לוט פעל כאן וסיפור משפחתו כמו גם אירועי סדום ועמורה מוכרים בעולם כולו. הכניסה לארץ ישראל לפני כ-3300 התבצעה ככל הנראה באזור שפך הירדן לים המלח. דוד המלך הסתתר כאן מחשש שיפגע על ידי שאול. אליהו ואלישע פעלו כאן, ומכאן עלה אליהו לפי הטקסט המקראי במרכבת אש לשמים.

בתקופה ההרודיאנית הוקמו ארמונות מפוארים ולצידם מערכת חקלאית בעלת ערך כלכלי רב: הבשמים שגודלו במקום היו שווים את משקלם בזהב ואיכותם הייתה לאגדה בעולם כולו.

בסוף תקופת הבית השני פעלו באזור ים המלח קבוצות מתבודדים שאורח חייהם נחקר ומתואר עד היום כסיפור מופלא של התנזרות מחיי עושר ותפנוקי החיים. אנשי כת מדבר יהודה, המכונים גם "איסיים",  התמקדה בחיי חברה ורוח עשירים. האיסיים, שפעלו לאורך חופי ים המלח הפכו עוד בימיהם לאגדה, ועד היום הם יעד למחקר ולמידה בעולם כולו.

באותה תקופה, בין הקומראן לשפך הירדן לים המלח, פעלו מורדים אחרים: יוחנן המטביל וישו תלמידו היו למייסדי הדת הנוצרית ולמחוללי אחד השינויים הגדולים בהיסטוריה האנושית – התפשטות האמונה באל אחד ברחבי העולם כולו.

גם מרד בר-כוכבא הותיר את רשמיו באזור. במערות שבצוקים הגבוהים ובמצדה נמצאו עדויות מצמררות לתופת שעברה הקהילה היהודית בתקופה זו.

בתקופה הביזנטית, בין המאות ה-4 ל-,7 פעלו במדבר יהודה ובים המלח קבוצות שונות, הגדולה והמפורסמת שבהן היא קהילת אלפי הנזירים שהחיו את המדבר ואת חופי ים המלח כשהם בונים בו את מנזריהם ואת אתרי ההתבודדות שלהם.

במאה ה-7 נכבש האזור תחילה על ידי הפרסים ואחר כך על ידי הערבים. מצודות הוקמו עמוק בלב המדבר במזרח, אתרים חקלאיים פותחו והשייט על ים המלח היה לחלק מחיי היום-יום. הנוצרים קבעו את הקרנטל, המצוק שמעל יריחו, למקום התנסותו של ישו מול השטן.

באופן מוזר וסמלי, רגע לפני הקמת מדינת ישראל, נחשפו מגילות קומראן, כאילו חיכו אלפיים שנה -  מחורבן יהודה ועד שחזרו היהודים לחיות חיים ריבוניים במולדתם.